ביום שישי האחרון נקלעתי לסיטואציה בה הכביש בו נסעתי נסגר בשל שריפה. כל הרכבים נאלצו לעמוד בעצירה מלאה בשעות הצהריים ביום שרבי ולהמתין שכוחות כיבוי האש יכבו את השריפה.
לאחר המתנה ארוכה מאוד שארכה מעל לשעה והשריפה עודנה בעיצומה, יכולתי לראות שלוש קבוצות עיקריות:
הקבוצה הראשונה אלו הנהגים שעמדו וחיכו שכוחות הכיבוי ישתלטו על השריפה. גם כאשר לא נראתה כל התקדמות ואף החמרה (הגיעו עוד ועוד כבאיות) נהגים אלו נשארו לעמוד עם רכבם בכביש החסום, וחיכו בסבלנות עד שייפתח הכביש (אגלה לכם שזה קרה כעבור 5!!! שעות).
הקבוצה השנייה אלו הנהגים שיצאו מהרכב והלכו לקראת השריפה כדי להבין טוב יותר מה קורה שם, מה הצפי לסיום, איך הדברים נראים ואולי סתם להעביר את הזמן.
הקבוצה השלישית אלו הנהגים שניסו ליצור שינוי במצבם בהתאם לנסיבות וחשבו על פתרונות יצירתיים להיחלץ משם.
יוזמה אחת של קבוצה זו הייתה לנסוע על השוליים עם אורות אזהרה. כאשר אלו החלו לנסוע, היו נהגים מהקבוצה הראשונה שהמתינה בסבלנות ששאלו: "באמת נראה לכם שזה יצליח?" ואכן הם גרמו לחלק להישאר במקומם, אך הרוב התעלמו מההערות והמשיכו עם הרעיון.
בעוד הנהגים נוסעים על שולי הכביש, הם נתקלו בניידת משטרה, שאבטחה את חסימת הכביש, אתגר נוסף. היו שחזרו חזרה מיד והיו שדווקא נסעו ישר לניידת והסבירו לשוטר את המצב. השוטר הבין לליבם וחילץ אותם בנסיעה בטוחה למחלף הקרוב.
אם נסכם את הדברים:
הקבוצה הראשונה לא ניהלה את הסיטואציה, אלא נתנה לסיטואציה להתנהל, הייתה חלק פאסיבי בתוכה וחיכתה לתוצאותיה, יהיו אשר יהיו בזמנן. למעשה הקבוצה הזו לא השפיעה באופן פעיל על הסיטואציה.
הקבוצה השנייה בחנה את הסיטואציה בכדי להבין טוב יותר את הדברים ולפי הבחינה תבחר לאיזו קבוצה להשתייך, לראשונה או השלישית.
הקבוצה השלישית זוהי הקבוצה שרוצה לנהל את הסיטואציה, שרואה את הסיכוי ולא את הסיכון. אין ספק שהיה סיכון בדרך שבה היא בחרה. ייתכן והייתה נתקלת במבוי סתום, ייתכן והייתה מקבלת דו"ח וכו', אך מול עיניה עמד הסיכוי להיחלץ מהכביש החסום, ולא הסיכון הכרוך בכך. זוהי הקבוצה הפורצת דרך, יצירתית היוזמת.
