אני ובן זוגי אוהבים לצאת לטיולים. העניין הוא שאנחנו יוצאים לטיול בשתי גישות שונות לחלוטין. הוא מסתכל על הדרך, בודק שהוא הולך בדרך הבטוחה ביותר ולא נופל, ואני נהנית מהנוף, מסתכלת אל האופק, רואה את הכיוון והולכת. נכון, אני מועדת יותר ממנו, אבל הוא פחות רואה את הדברים שעל צד הדרך ואני צריכה להגיד לו: "היי, תראה את זה!" "ואוו, ראית את זה?"
גם אני וגם בן זוגי מסיימים את המסלול בסופו של דבר ושנינו נהנים. אני מלאה ביותר פרטים מהדרך ומהסביבה, וכן, אני בדרך כלל גם זו שיש לה מעידה או כמעט מעידה ברפרטואר. הוא זה שמסיים את המסלול בדיוק המרבי, בדיוק כמו שצריך ("לפי הספר") ואינו מועד.
בדיוק כך אני רואה את הדברים אצל האנשים והעסקים שאני מלווה. כאשר ישנו חזון, כאשר ישנה אסטרטגיה מוגדרת ודרך ברורה לצעוד בה, ומחליטים לצאת ולממש אותה, יש כאלו שיסתכלו על מה יכול להשתבש וינסו לעקוף ולבנות את התוכניות האידיאליות ביותר בכדי ליצור את הדרך המוצלחת להגעה ליעד. מאידך, יש את אלו שרואים את הדרך כולה, מועדים קצת, אך למדים מהמעידה, מסתכלים על הנוף, נהנים מהדרך ומועשרים ממנה והראש מורם.
בעולם העסקי הדרך פעמים רבות משתנה. היא מתחלפת, מתפתלת או מתפצלת למספר דרכים ואפשרויות. לעיתים אנחנו עוברים לדרך אחרת, שכלל לא חשבנו עליה בהתחלה. כשאנחנו מתחילים לצעוד בדרך, כאשר החזון פוגש את המציאות, כאשר האסטרטגיה מתחילה להגיע לידי מימוש, אנחנו מדייקים את הדברים והופכים אותם לנכונים יותר עבורנו ועבור המציאות שנוצרה.
בטיול אנחנו עוצרים מידי פעם, אוגרים כוחות, עושים הפסקה, פוגשים אנשים בדרך, אולי סופגים ולומדים מהם משהו אולי נותנים להם משהו. כך גם בעולם העסקי, ההפסקות באמצע בדרך הן חשובות, הן ממלאות גם נפשית, גם פיזית וגם מחשבתית. הרשו לעצמכם לעשות הפסקות, הן ימלאו אתכם ברעיונות ואנרגיות מחודשים.
אז אם בחרתם לצאת לדרך, השילוב האידיאלי בעיני הוא: להציב את היעד ולבנות לפיו את הדרך, ללכת עם ראש מורם, ליפול קצת וללמוד מהנפילות הללו כי אני מאמינה שיש להן תפקיד חשוב בעולם שלנו, תסתכלו קצת על הדרך כדי שלא תיפלו לתהומות גדולות שמשם קשה יותר להתרומם, ולכו בדרך שלכם עם מורה דרך, שכבר ראה ומכיר דבר או שניים, ויכול ללוות, להנחות ולסייע, למנף הזדמנויות שהוא מאתר, לתת רעיונות להתמודדות עם אתגרים, להיות שותף להצלחות ולנחם כשקשה.
והכי חשוב – תתרגשו ותהנו לאורך כל הדרך!!!
