אל תפסיקו להתרגש

השבוע שאלה אותי בתי (בת 4): "אמא, תזכירי לי למה את כבר לא עובדת איפה שעבדת?", לא הספקתי לענות וכבר ענה לה בני (בן 7):"כי היא רצתה לעזור לאחרים, להיות אתנו יותר והיא כבר לא התרגשה מהעבודה, נכון אמא?".

ובכן,  הוא לא יכל להיות מדויק יותר….

במשפט אחד בני הצליח לתמצת את כל מהות הבחירה שלי בקריירה החדשה. רציתי לסייע לאחרים להיות טובים יותר, להיות יותר עם משפחתי ונכון, העבודה כבר לא ממש ריגשה ואתגרה אותי. אם אני בוחנת את כל הקריטריונים לבחירה בשינוי קריירה, אני בפירוש יכולה לומר שעניין הריגוש היווה את הטריגר המשמעותי לעזיבה.

הרגשתי משועממת וללא אתגר אמיתי. הבנתי שאני חסרת מעוף ועם תחושת מיצוי של הארגון והתפקיד. הבנתי שכך אני לא רוצה להמשיך וקיבלתי את ההחלטה שלי, לצאת לקריירה עצמאית, יועצת עסקית.

הבחירה אינה פשוטה, היא מלווה בהרבה חששות, פחדים, צקצוקים של אנשים ("איך עוזבים כזו משרה ועוד במצב של היום?), אבל ההתרגשות, הפרפרים האלו בעשייה, הם אלו שמדרבנים אותי וגורמים לי להמשיך. ההתרגשות, היא חלק מרכזי ומהותי בכל מה שאנחנו עושים. כאשר אין את ההתרגשות, חסר לנו האדרנלין, חסרות האנרגיות להמשיך כאשר נערמים קשיים.

עם יד על הלב, יש קשיים, אך אני מעדיפה לראות אותם כאתגרים (ונראה מי מעז להגיד לי שאני לא יכולה!), וכאשר אני מול האתגרים האלו ורוצה להתחזק עוד קצת, אני שואלת למה. למה אני עושה את זה? אני רושמת לעצמי לפחות 10 סיבות טובות ושונות למה אני עושה את זה. אתם לא מאמינים כמה זה מחזק לקרוא את זה. אני עושה את זה קבוע פעם בחודש ומצליחה בכל פעם למצוא סיבות חדשות שעוד לא כתבתי.

אז הנה טיפ נפלא בשבילכם, כאשר אתם חשים שאנחנו כבר עייפים ובלי כוחות בעשייה שלכם, תעצרו לרגע ותחשבו: למה אתם עושים את זה?

נסו למצוא לפחות 10 סיבות טובות ושונות למה אתם עושים את זה. כאשר תמצאו את הסיבות, תצאו מחוזקים לכאן או לכאן, תבינו שאתם צריכים לאגור כוחות ולהמשיך או לאגור כוחות כדי ליצור את השינוי.

אז אל תפסיקו להתרגש!