בחג הפסח אנו חוגגים בין היתר את יציאתם של בני ישראל מעבדות לחירות. עבדות זהו מונח המציין משטר עבודה המאופיין בבעלות ושליטה רבה של אדם על אדם אחר שנחשב לרכושו. בעבדות האדם המשועבד איננו חופשי ובן חורין לקבוע את התנהלותו וסדר היום שלו, ואדונו הוא שקובע בעבורו את כל או רוב סגנון חייו ודרכי התנהלותו.
למרות שהעבדות כמעט ועברה מן העולם, ורשמית אינה קיימת בעסקים ואצל האנשים שאני מלווה, עם זאת אני בכל זאת מצליחה לראות אותה אצלם. כאשר מדובר בעסקים אני יכולה לראות זאת בהתנהלות שעובדת "לפי הספר", שהומלצה כ"חייבים" כי "ככה כולם עושים", אבל בפועל, בתחושת הבטן, או במבחן המציאות, זה לא מוכיח את עצמו. זה מצריך מבעל העסק כוחות כבירים, מרצה את הסביבה, אך לא מרצה אותו.
אתן דוגמה לכך. אני מלווה בעל עסק שמדי שנה משתתף בתערוכה ארצית אשר גובה ממנו השקעות גבוהות בהיבט של כ"א, שיווק, מכירות, תשומות ועוד, אך ברמת ההכנסות התערוכה אינה מוכיחה את עצמה שנה אחר שנה. כל המתחרים נמצאים בתערוכה ומרגיש לו לא בנוח לא להיות בתערוכה מחד, מאידך ישנם הפסדים כספיים אדירים להשתתפות בתערוכה.
אז מה עושים?
מיפינו יחד את הצרכים העומדים מאחורי התערוכה. הבנו מהו הצורך האמיתי שהיא מייצגת, ומתוך כך בנינו קונספט חדש. הצעתי לו השנה שלא להשתתף בתערוכה ובמקום זה לערוך יריד מכירות מיוחד בסניפי הרשת שלו ולהשקיע את כספי התערוכה בקמפיין שיווקי רחב היקף. הלקוח חש כי הוא יצא "מעבדות לחירות", הוא התחבר לרעיון, הוא לא הלך "שבי" אחר הרעיון של אחרים כי "אין ברירה".
נסו לעשות חושבים היכן בעסק שלכם או בחיים הפרטיים שלכם אתם עושים דברים מתוך הצורך לרצות אחרים ולא מתוך הרצון שלכם. מתי אתם לא מקשיבים ל"אני" שלכם. נסו למצוא חלופה אחרת והגשימו את המטרה שלכם, אך באופן בו אתם מתחברים אליה.
