אני רוצה לשתף אתכם בחוויה משפחתית שלנו. בן זוגי היקר עוסק בספורט קרוב לעשר שנים. הוא התחיל מריצות קצרות נשימה והיום יש מאחוריו היסטוריה מרשימה ומכובדת של: טריאתלונים, מרתונים, ריצות אולטרה מרתון ותחרויות איירון מן. למי שלא מכיר, אלו תחרויות עם עצימות גבוהה במיוחד, המצריכים כושר גבוה וכוחות נפשיים עצומים.
לאחרונה נרשם בן זוגי למרתון טבריה, אליו התאמן בכדי להשיג תוצאה מתחת לשלוש שעות. למי שאינו בקי בנושא, זוהי תוצאה שאינה פשוטה להשגה, בייחוד כאשר הנך אדם עובד והריצה אינה מקצועך. אבל מי שמכיר את בן זוגי, נוכח לדעת שכל מטרותיו הן לא סבירות ויוצאות דופן.
ביום שישי האחרון, במזג אוויר סוער ולא הגיוני, נשמעה יריית הזינוק למרתון. תנאי הריצה של המרתון היו קשים מן הרגיל, ניקוז המים לא עבד כראוי ומסלול הריצה היה רווי שלוליות ונהרות של מים. לא נותר אלא לרצים להירטב מכף רגל ועד ראש, וזאת עם תוספת מפנקת של רוחות פנים חזקות במיוחד. רבים מן הרצים קפאו במקום (תרתי משמע) ולא יכלו להמשיך את הריצה, אחרים סבלו מהיפותרמיה וכל שנותר לנו, המעודדים, הוא לקוות שכל זאת יסתיים בשלום.
ואכן, לאחר שלוש שעות וארבע דקות מורטות עצבים, בן זוגי חצה את קו הסיום ועשה את תוצאת המרתון הטובה שהייתה לו עד כה. הילדים ואני קיבלנו את פניו באהבה ושמחה גדולה בליווי פונפונים, משרוקיות, רעשנים ושירה: "אבא האלוף!". אנחנו היינו גאים בו כל כך, אבל נוכחתי לקרוא את שפת הגוף שלו ולהבין כי הוא אינו מרוצה.
בשיחה בארבע עיניים ניסיתי להבין מה הבעיה. הוא מיד אמר: "התוצאה טובה, אבל לא ירדתי מתחת לשלוש שעות, אז אני לא מרוצה". ניסיתי להסביר שתנאי מזג האוויר היו קשים, שגם המקום הראשון הגיע בזמן גבוה מהרגיל, אך ללא הועיל. נוכחתי לראות את האכזבה הקשה על פניו.
פתאום, אחרי "הטענה קלה" של הגוף והנפש באמבטיה חמה, הוא החל לדבר על המרתון הבא, ופניו שוב הפכו לאופטימיים. "ייתכן ואצליח לעשות את התוצאה שרציתי במרתון ת"א בעוד חודש. אני חושב לעשות אותו", אמר. אני חייבת להודות שנשגב מבינתי, כיצד יכול אדם שלפני רגע סיים מרתון כבר לגייס כוחות לקראת המרתון הבא. עם זאת אני מכירה את "הסחורה" שלי. יש לי בן זוג אלוף.
במקום לשקוע הוא ממריא, במקום להתאכזב, הוא עושה חישוב מסלול מחדש, בוחן את הדברים ומציב מטרה חדשה לעמוד בה. התחרות שהייתה נגמרה ומתחרות מטרה, הפכה עבורו לתחרות ביניים לעבר היעד שיושג בסופו של דבר.
אני רואה את זה גם אצל הארגונים והעצמאיים שאני מלווה. סוד ההצלחה הוא בהתמדה. פעמים רבות אנו מציבים לעצמנו יעד גבוה, יוצא דופן ולא ראלי. יהיו פעמים שנשיג אותו ויהיו פעמים שנהיה קרובים אליו. האכזבה היא הגיונית ורק יכולה להוות עבורנו מוטיבציה משמעותית להשגתו בפעם הבאה. הכישלון מגיע רק כאשר לא עשינו דבר למען המטרה שלנו.
אז יקירי, המשך להציב מטרות ויעדים מאתגרים, קשים ויוצאי דופן, בכדי שתוכל לפרוץ דרך כל פעם מחדש ולהיות בכל יום טוב יותר ממה שהייתי אתמול. אוהבת ומעריצה אותך.
